סטיב ג'ובס, המנכ"ל של אפל, הוא קונטרול פריק מטורף. הוא אליטיסט ופרפקציוניסט שרודה בעובדיו, ולפי כל הדיווחים, בעל אישיות מופרעת. נאמר עליו שהוא גונב את הקרדיט מעמיתיו, מפעיל מניפולצית על שותפים ומפטר אנשים במעליות. אבל סטיב ג'ובס הוא בעיקר גאון שבעיקבות חזרתו המתוקשרת לאפל הציל אותה מפשיטת רגל והצליח תוך עשר שנים להכפיל את שווי המניה עשרות מונים, ולהביא לעולם את האייפוד והאייפון. מה אפשר ללמוד ממנו?

הביצים של רצלאף משקשקות
בסוף שנות ה-90 ג'ובס עבד על פיתוח מערכת ההפעלה החדשה של אפל, OS X. אחד החידושים העיקריים של המערכת היה ממשק המשתמש, וג'ובס התעסק בתהליך העיצוב והפיתוח בפאנאטיות. השיטה היתה הרבה מאוד איטרציות קצרות, כשהמעצבים מפתחים את הממשק במקרומדיה, כלי מולטימדיה שמאפשר למעצבים לבנות גרסאות דמה של הממשק.

הימים היו הימים הראשונים אחרי שג'ובס חזר לאפל, והוא היה עסוק בעיקר בלפטר אנשים ולסגור פרויקטים כושלים. קורדל רצלאף היה אחראי על הממשק של מערכת ההפעלה הקודמת של אפל – Mac OS. בפגישה הראשונה ביניהם אמר לו ג'ובס – "אתם חבורה של מטומטמים!" ואז התחיל לסקור את כל הדברים שהוא שנא בממשק הקיים. פחות או יותר את הכל. הוא הטיל על רצלאף לעצב מערכת הפעלה חדשה שתפשט בצורה דרסטית את הגישה לחלונות ומסמכים.

הביצים של רצלאף שיקשקו. ג'ובס צרח עליו במשך יותר מחצי שעה, ושיחרר אותו לעבודה. הוא והצוות שלו הסתגרו במשך שלושה שבועות, יום ולילה, עד שבנו דגם שחשבו שעשוי לספק את ג'ובס. הפעם ג'ובס היה מרוצה. הוא "החמיא" לרצלאף – "מאז שחזרתי, אתה הראשון באפל שפגשתי שיש לו IQ תלת ספרתי". רצלאף המותש חייך באושר.

רצלאף והצוות שלו עבדו על הממשק של ה OS X במשך 18 חודשים. עבור ג'ובס, שום פרט לא היה פעוט מדי. הם השקיעו 6 חודשים בעיצוב הסקרולבר. בכל פגישה היו לג'ובס הערות עד לרמת הפיקסל. באחת הפגישות נטפל ג'ובס לכפתורים שסוגרים את החלון. למה כולם באותו צבע? הוא שאל. תעשו אותם כמו רמזור. ירוק פותח, צהוב מקטין, ואדום סוגר. רצלאף היה מופתע, אבל הצבעים הרמזוריים של הכפתורים האלה שרדו עד היום.

איטרציות, איטרציות ועוד איטרציות
ב-1999, יום לפני הצגת הקו החדש של ה-iMacs הצבעוניים, סטיב ג'ובס תירגל את המצגת שלו באודיטורים גדול ליד מטה אפל. אלה היו מחשבים חצי שקופים וצבעוניים, והיה קטע במצגת בו ג'ובס היה אמור לתת את האות, זרקורים נדלקים, והמחשבים מחליקים פנימה מהצד, כשהרגע הדרמטי של החשיפה מוקרן בוידאו על מסך ענק מאחוריו.

אבל סטיב ג'ובס לא אהב את התאורה. הוא רצה שהיא תתחיל כמה שניות מוקדם יותר, כדי שהמחשבים החדשים ממש ינצצו. הוא התעצבן, קילל והשתולל על הבמה עד שהמפיק והתאורן דאגו שזה יקרה בצורה מושלמת.

ג'ובס הוא פרפקציוניסט מופרע בכל מה שקשור לפרטים ועיצוב. הוא קוץ בתחת שמשגע את הכפופים לו בסדרות מטורפות וקטנוניות של דרישות, אבל השגעון הזה יוצר שלמות יוצאת דופן במוצרים של אפל. תחת הנהגתו, אפל אימצה שיטה מאוד ספציפית לפיתוח חומרה ותוכנה. איטרציות. עוד ועוד איטרציות. בין אם זה האייפוד הבא, עיצוב חדש של ה-Appstore או התכנון של חנויות הריטייל החדשות של אפל ברחובות ארה"ב, כל מוצר עובר סדרה של מאות איטרציות של מוצרי דמה, סימולציות ושיפורים עד שהמוצר מתכנס לצורתו הסופית והמושלמת.

עבור אפל וג'ובס מסע הצלב הזה התחיל עם האפל II. באותה תקופה מחשבים היו מיועדים יותר לנרדים של חומרה, ולא היתה להם אריזה. הם נמכרו בחלקים ואנשים הרכיבו אותם בקופסאות עץ או קרטונים מהסופר. ג'ובס החליט שהאפל II יהיה באריזת פלסטיק. הוא הסתובב בחנויות מוצרי חשמל, ראה בלנדר, והחליט להרכיב למחשב שלו אריזה עם קווים דומים. ב-1977 הוא הופיע לכנס מחשבים עם כמה עשרות קופסאות פלסטיק יצוקות של האפל II. רק בשתיים מהן, שעבדו, היו לוחות אם, אבל המשתפים ראו את הערמות היפות מאחורי הדוכן, והמחשב האישי האמיתי הראשון בעולם יצא לדרך.

הריטואל הדתי של הההוצאה מהאריזה
ג'ובס משקיע בכל פרט ופרט באופן בו הלקוחות פוגשים את מוצרי אפל, ובמיוחד במפגש הראשון, הוצאת המוצר מהאריזה, או ה – unpacking המפורסם. ג'ובס הוא חלוץ התחום. כשאפל התחילו למכור את המקינטוש, רוב העולם לא ידע מה זה עכבר. ג'ובס דאג שהמשתמש החדש יוציא מהאריזה את חלקי המחשב בסדר נכון, וירכיב אותם. בעזרת הריטואל הזה המשתמש מכיר את החלקים החדשים, ונקשר למכשיר החדש שלו.

כל החלקים נארזו בנפרד, וג'ובס לקח חלק בעיצוב האריזה המינימליסטית של הקופסא, עם פונט ה Garamond הייחודי של אפל. ב-1999 עוצבה הקופסה של ה iMac כך שמייד עם פתיחתה הלקוח רואה את הידית שעל החלק העליון של המחשב, מושך אותו ושם על השולחן, ומתחת מגלה קופסא עם בדיוק שלושה כבלים. אחד לאינטרנט, אחד לחשמל והשלישי למקלדת. היום כל חברות מוצרי האלקטרוניקה משקיעות בתהליך דומה, אבל נדמה לי שאפשר לומר שאפל עדיין מובילים את התחום. כל מי שקנה לאחרונה אייפון יעיד על כך.

ג'ונתן אייבס, המעצב של אפל, אמר- "זה הכל נשמע פשוט וברור, אבל הרבה פעמים, בכדי להגיע לרמת הפשטות הזאת נדרשת כמות איטרציות אדירה בעיצוב. צריך להשקיע בהבנת הבעיות שעומדות על הפרק, אפילו שקשה להבין אותן או להסביר אותן במילים"

הצליל של הקליק
תשומת הלב הזאת לפרטים היא לעיתים פסיכוטית. ממש לפני השקת האייפוד ג'ובס היה מאוכזב מהצליל "קליק" שעשה חיבור האוזניות באייפוד למכשיר. ה"קליק" לא היה מספיק "מספק". ג'ובס הורה למהנדסים לעבוד שעות נוספות ולהחליף את כל הפלגים של האוזניות במכשירי האייפוד.

באפיזודה ידועה אחרת, דרש ג'ובס ממהנדסי החומרה שלו לבנות לוח אם יותר יפה למק. לוח האם נראה לו מכוער. לא משנה שאף אחד לא רואה את לוח האם, ג'ובס רצה שהוא יראה יותר אסתטי. הוא גם רצה שהפנים של הקופסא יצופה בכרום. המהנדסים ניסו לבנות לוח אם יותר יפה בהשקעה מסיבית של משאבים. הלוח החדש לא עבד. ג'ובס בסופו של דבר ויתר. אבל לא היה לו קל עם ההחלטה.

לפי מחקר הולנדי, כמעט חצי מהמוצרים שאנשים מחזירים לחנויות עובדים מצוין. הבעיה היא שאנשים פשוט לא מצליחים להפעיל אותם. המשתמש האמריקני הממוצע מתעסק עם המוצר שלו עשרים דקות לפני שהוא מתייאש ומחליט להחזיר אותו לחנות. באתר אינטרנט זה הרבה מהיר. אנשים מסתלקים תוך 20 שניות אם הם לא מבינים מה רוצים מהם.

פילוסופיה של מינימליזם
עיקר האנרגיה באיטרציות המוצרים של אפל מופנית לסילוק פיצ'רים מיותרים. הפילוסופיה שלהם ברורה, ובאה ליידי ביטוי יותר מכל באייפוד הראשון. אומר אייבס – "יש מה שנקרא סטייל של מינימליזם ופשטות. ויש את הפשטות האמיתית. רצינו להיפטר מכל מה שלא היה נחוץ באופן אבסולוטי. אבל כשמביטים במוצר לא תמיד אפשר לראות את המאמץ הנדרש. כל הזמן חזרנו בעקשנות להתחלה ושאלנו 'האם באמת צריך את החלק הזה? האם אפשר לגרום לחלק אחד לעשות עבודה של ארבעה חלקים אחרים?' המאמץ היה כל הזמן להפחית, ולהפחית. זה מה שהופך את המוצר לקל לבניה, וקל לשימוש."

ג'ובס מתאושש בימים אלה מהשתלת כבד. פילוסופית העיצוב שיסד חילחלה לכל התעשיה וכבר מזמן מכוונת את עיצובם של דורות שלמים של מוצרים בחברות מתחרות. אך ללא ספק הרבה מהצלחתה של אפל נזקף לגאוניותו של האיש. אני בטוח שכולנו מאחלים לו עוד שנים רבות של בריאות ויצירה.

פוסטים קשורים:
שחרר אחי, על הוצאה מהירה של מוצרים לשוק
אולי די?!, על מתי המוצר שלכם מוכן כבר

הכתבה פורסמה בשיתוף עם עיתון דה מרקר