הפוסט התפרסם גם באתר דה-מרקר

1,231,680 יוזרים של פייסבוק שונאים את העיצוב החדש, כך בפעם האחרונה שבדקתי. אבל מרק צוקרברג לא מודאג. לפי ואליווג, הצהובון של סיליקון ואלי, אפילו העובדים של פייסבוק מתעבים את העיצוב החדש. צוקרברג לא מתרגש – באימייל שהוא שלח לעובדיו המתוסכלים הוא אומר שחברות חדשניות (Disruptive) לא מקשיבות ליוזרים.

אז מה מוביל את המנכ"ל הצעיר של פייסבוק להצהרות כאלה? האם זאת גאונות א-לה סטיב ג'ובס, או שמא מרק צוקרברג בן ה-24 יצא מזמן משליטה וזקוק דחוף להשגחה הורית? לפי מבקריו (ימותו הקנאים), על קרנות הון הסיכון שההשקיעו בו להביא סוף סוף מנכ"ל מבוגר שישים את הילד המשתולל במקומו.

אנשים לא אוהבים רעיונות חדשים. קבוצת פוקוס של אנשי מערות כנראה לא היו מאשרות את המצאת הגלגל. מצד שני, בלי שאנשים יאהבו את הרעיון שלך, קשה להצליח.

יש חברות שמקשיבות ליוזרים בפאנאטיות. גוגל למשל. לאחרונה התפרסם שהמעצב הראשי של גוגל דאג בוומן עוזב. למה הוא עוזב? בגלל עודף ההקשבה ליוזרים. מדיניות שמונהגת ע"י מריסה מאייר, סוג של נרד סופרסטאר - VP חווית המשתמש של גוגל. אצלה יש מדיניות קיצונית ביותר. כל החלטה, אפילו ברמת הפיקסל, חייבת להיות נתמכת ע"י כמויות עצומות של דאטה מהמשתמשים.

דאג התחרפן כשגוגל לא הצליחו לבחור בין שני סוגים של כחול ולכן בחנו 41 סוגים שונים של גוונים. כל הכבוד! ככה מקשיבים ליוזרים. ככה גם הורגים כל טיפת יצירתיות ומבריחים את המעצב שלך לטוויטר. לדברי דאג "I won't miss a design philosophy that lives or dies strictly by the sword of data."

איזה הצהרה מרגשת. אם כך, מה נכון? ללכת לפי תחושת הבטן של איש המוצר, או לסמוך בעיוורון על הנתונים?

נתונים? איזה נתונים בדיוק הובילו את מריסה מאייר עצמה ב-1999 להחליט שצריכות להיות רק 13 מילים בעמוד הבית של גוגל? שום נתונים. סתם גחמה. היא מאוד אהבה מרימקו, סוג של הדפס פיני מינימליסטי עם צבעים עזים על רקע לבן. גם את הפנטהאוס שלה בסן פרנסיסקו היא עיצבה ככה.

מריסה מאייר יפה, גאונה, ומיליארדרית. היא הייתה העובדת ה-20 של גוגל. אבל משהו קרה לה. משהו שלא קרה למרק צוקרברג. נראה לי שהיא התחילה להשתפן.. אולי היא מרגישה שהיא נמצאת בכזה מקום טוב שאין שום טעם לפעול מהבטן? שהכל צריך להיות מנומק וסטטיסטי? שכבר אין מקום להברקות עיצוביות פרועות?

נחזור למרק צוקרברג. למרק יש הרבה מאוד מזל. הוא נמצא בפוזיציה ייחודית. לקרנות שהשקיעו בו אין שליטה בחברה. איך זה קרה? קרן אקסל הקליפורנית השקיעה בו בסיבוב הראשון לפי שווי אסטרונומי של כ-80 מליון דולר לפני הכסף. מאז הוא לא מסתכל אחורה, ויש לו היסטוריה של החלטות שלא מצאו חן בעיני המשתמשים, העובדים ובמיוחד המשקיעים.

ב-2007 אקסל זעמו שמרק צוקרברג החליט לפתח לבד מערכת העלאת תמונות. זה עלה לפייסבוק הון עתק. באותה עת הטרפיק של פייסבוק קצת דשדש ואקסל הפעילו עליו לחץ אטומי שימכור את החברה.

"זה כמו בעל זבוב שם" אמר לי אחד מאנשי אקסל, והמשיל את צוקרברג וחבריו לחבורת ילדים שאיבדו קשר עם המציאות על אי בודד. רק מה, הילדים האלה משחקים עם החלטות ששוות מילארדי דולרים, וזה לא מוצא חן בעיני המבוגרים.

קרן אקסל שוכנת בארבע קומותיו של בנין אדמדם בטבורו של יוניברסיטי אבניו, הלב הפועם של הואלי והרחוב שמוביל לסטנפורד. עשרות חברות הייטק כולל גוגל צמחו ברחוב הזה. פייסבוק גם. העוצמה והעושר של אקסל מכה בך כבר במגרש החניה. מכוניות פורשה ובמוו סידרה 7 ענקיות. בפנים יש שטיחים לבנים בעומק 2 אינצ' שהיזם שוקע בהם בדרכו לחדרי הישיבות המדופנים מקיר לקיר בזכוכיות עבות במיוחד. בבוקר בצהריים ובערב אפשר להנות מארוחות קייטרינג גורמה שמגישות מזכירות בלונדיניות כל-אמריקאיות. האנשים האלה יודעים מה הם עושים, אתה אומר לעצמך.

לפתע מגיח ג'ים ברייר, השותף הבכיר והציפורי של אקסל. ידו כרוכה במחווה אבהית של מילארדר זקן וחכם על כתפיו הצעירות של מרק צוקרברג, שבניגוד ליזמים האחרים בבניין לבוש במכנסיים קצרים וכפכפי אדידס זולים של שנות השמונים. הוא גורר את רגליו על השטיחים המפוארים ומבטו האוטיסטי במקצת מזוגג. הוא לא שועה אפילו לשניה לתחנוניו הנואשים של ברייר – מה זה בסך הכל רוצה? שצוקרברג יואיל בטובו למכור כבר את פייסבוק ליאהו במיליארד דולר. מיליארד דולר! מייספייס נמכרה ב580 מליון, וברייר לחוץ רצח לעשות עוד אקזיט מטורף.

צוקרברג לא מכר, שיחק אותה בענק, וכמה חודשים אחר כך פתח את פייסבוק לעולם, השיק את פלטפורמת האפליקציות והשאר היסטוריה. בעיני זה מדהים שלמרות שיש לו כל כך הרבה מה להפסיד, והוא משחק על כאלה סטייקס גבוהים, הוא עדיין לוקח סיכונים ולא מתפשר על החזון שלו. עוד לא החלטתי אם הבנאדם אוטיסט או גאון.

אז מה המסקנה? כן להקשיב ליוזרים? למשקיעים? לא להקשיב?

לפי דעתי זה שילוב של שניהם. בלי חזון והברקה אי אפשר להשיק מוצרים שמשנים את מפת השוק. היוזרים לא תמיד יודעים בעצמם באיזה דרכים המוצרים החדשים יוכלו לשמש אותם. רק בעזרת הברקות אפשר לעשות מהפכות.

כמו כן, אי אפשר להשיק מוצרים חדשים בלי אנליזה ומעקב קפדני אחרי הפידבק של השוק. מי שחושב שהוא יודע יותר טוב מהשוק מוצא את עצמו הרבה פעמים לבד עם עצמו ועם הגאונות שלו.

אבל מה קורה אם השוק משתנה יותר מהר ממה שאתה חושב?

כך קרה לתעשיית הרכב האמריקאית בשנות השישים, כשיצרני הרכב חשבו לפי סקרים וניתוחים שהצרכן האמריקאי רוצה מירוץ חימוש של מכוניות ארוכות עם סנפירים ופתאום השוק השתנה לכיוון של מכוניות יפניות קטנות עם צריכת דלק נמוכה. פורד הקשיבה יותר מדי לשוק שעבר זמנו, וחטפה מכה אדירה עם האדסל, מפלצת מוטורית ענקית ומכוערת.

כיום מתרחש דבר דומה עם תופעת הנטבוקים. מה שהתחיל ב-2005 כמוצר פשוט וזול לשוק העולם השלישי: מחשב לכל ילד ב$100, ייצר מהפכה. ב2007 האי-פיסי מכר 350,000 חתיכות תוך כמה חודשים. פתאום לכל יצרן שמכבד את עצמו יש נטבוק. מחשב קטן ודפוק בלי שום ביצועים שנמכר כמו לחמניות. ומי מוביל את השוק הזה? הראשון שזיהה את הטרנד – אסוס. יצרן טאייוואני זריז.

לפעמים מנצחים מי שיוצרים מהפכות, ולפעמים מנצחים מי שמזהים ראשונים את המהפכות!

חזרה לעיצוב של פייסבוק- אחרי שמשיקים מוצר חדש רק חמור לא יבדוק את הנתונים וינהג בהתאם. לכן, אני בטוח שבפייסבוק כבר יודעים אם השינוי שהם ייצרו מוביל לשימוש מוגבר או לא. לפי דעתי העיצוב אולי מכוער (הקווים המעוגלים סטייל NRG, הצל המוזר מעל לקופסת הסטטוס, העמודה הימנית המעוותת) אבל הקונספט, שהופך את פייסבוק ליותר טוויטר ויותר דיג.קום שכונתי דווקא מוצלח לטעמי. אז מה אם הם מחקים את טוויטר. הם זיהו את הטרנד.

אפשר גם להקשיב לחלק מההצעות הטובות יותר של היוזרים, ופייסבוק כבר הודיעו שהם ישנו כמה דברים מינורים. לפי זה אפשר בהחלט להסיק שהשינוי לא גרם נזק, וככל הנראה בדיוק להיפך, שיפר את הטראפיק והסטיקינס של פייסבוק. אז מה אם אנחנו שונאים אותו.

לסיכום, מוצרים חדשים ומהפכות גדולות ככל הנראה לא יווצרו אם נקשיב ישירות ליוזרים. אופטימיזציה (במידה), כלומר, שימוש בנתונים כדי לקבל החלטות מוצריות חדשות, יכולה לשפר את המוצר סביב מקסימום מקומי, אבל לא יותר מזה. בשביל יותר מזה צריך רעיון גאוני במקלחת.

האינטרנט מאפשר לנו לבחון את תחושות הבטן שלנו, את החזון העיצובי והמוצרי שלנו, ולנסות לשנות את העולם. אבל מה לעשות, לא לכולם יש כישרון או מזל כמו למרק צוקרברג או מריסה מאייר. כדאי מאוד למהר ולהוציא את המוצר שלכם לשוק ולבדוק אם אתם מצליחים להביא כמה מליוני יוזרים. אם לא – בחזרה לשולחן השירטוטים. אם כן – מליוני היוזרים שלכם יכולים להתמרמר מדי פעם. הרווחתם את זה ביושר.