אנחנו יושבים עם נתן ליפסון, מנהל אסטרטגיה ופיתוח מערכתי בדה מרקר. הסיבה – הוא בא לאירוע החודשי שלנו – Sunday Bloggy Sunday (שאגב, כולם מוזמנים אליו) ועשינו לו אמבוש – ראיון פתאומי כדי לברר איתו כיצד להגשים את מה שכל יזם ישראלי חושק בו – כתבה בדה מרקר. בדרך ליפסון חושף פרטים על כתבי דה מרקר השונים, טיפים וטריקים של עיתונאים ויזמים.
אקסלרייט: נתן, תודה שהצטרפת. ספר לנו בבקשה איך יזם צעיר יכול לעניין את דה מרקר מספיק כדי שיכתבו עליו כתבה?
ליפסון: אתה רוצה לדעת? אוקי. קודם כל מבררים מי הכתב הרלבנטי. לא רק אחד שכותב על הייטק, אלא על מה הוא אוהב בהייטק, על מה הוא כותב פרשנות, במה הוא טוב ומה מעניין אותו.
אקסלרייט: אוקי, אז בוא תחסוך לנו ותן לנו את הפרטים האלה על הכתבים בעיתון.
מעין כהן – כתבת האינטרנט פר סה – גם כותבת על אינטרנט ישראלי, האתרים הגדולים. סקרי טים, וכותבת גם על אינטרנט יזמי – למשל היא עשתה את הכתבה על ארז פילוסוף. ועל טוויטר. מעיין אוהבת רעיונות מדליקים, אם היא תמצא רעיונות מדליקים היא תעמיק ותלך איתם עד הסוף.
maayan.cohen@themarker.co.il
גיא גרימלנד – גיא מתעסק בגרעין הקשה של ההיטק. גיוסים, קרנות הון סיכון ואקזיטים. תרגישו חופשי להתקשר אליו בכל שעה. אם יש סיפור בתחום ההון סיכון הוא יביא אותו. פסיכולוג בהכשרתו.
052-6102271 guy.grimland@themarker.co.il
פז וייסמן – הכתב הצעיר בחבורה, מאוד סקרן, שווה לדבר איתו.
052-6102267 paz.vaysman@themarker.co.il
אקסלרייט: על מה אתה כותב?
התפקיד שלי איננו כתב וגם לא עורך. ולכן אין מה לפנות אלי בכיסוי שוטף של חדשות. פעם הייתי כתב במדור בורסה של עיתון הארץ אחכ כתב האינטרנט של דה מרקר, אחכ עורך החדשות של דה מרקר. שנתיים אני מנהל את האסטרטגיה והפיתוח המערכתי של דה מרקר. זה אומר שאני אחראי על כל פרויקטי התוכן של המרקר, לדוגמא הקפה.
052-6102323 nathan.lipson@themarker.co.il
אקסלרייט: כלומר אין עליך.
אבל, כבר בערך שנה יש לי טור שבועי במרקר בנושאי אינטרנט, "סייר אינטרנט" וגם טור במגזין דה מרקר.
אקסלרייט: אז אתה כן כותב. למה אתה אומר שלא יפנו אליך? האם זה מעצבן כתבים שפונים אליהם?
קריאת ביניים מיזם צעיר שישב בצד והקשיב: אני התקשרתי לגיא גרימלנד הוא כמעט הרביץ לי… אחרי שפירסמו את השם שלנו עם שגיאת כתיב.
אקסלרייט: כן, אז ספר קצת איך זה מהצד השני לשמוע פיצ'ים של סטארטפיסטים? מעניין? משעמם?
זה יכול להיות מאד מעניין, או מאוד מעצבן, במקרים שהוא אומר דברים סופר טריויאלים או נותן זוית ראיה כל כך רחבה שהיא לא רלבנטית. פיצ' לעיתונאי צריך להיות ממוקד כמו פיצ' למשקיע. למה אתה מחפש כתבה ממני? האם זה בגלל שאתה מגייס עובדים? מגייס השקעה? אתה מעוניין לדבר דרך העיתן אל המתחרים שלך? עומד להיות מאבק גדול שקשור בחברה ואתה רוצה לצבור כוח לקראתו? אתה עומד לעזוב את החברה ולהקים קרן ואתה רוצה שיזכרו אותך כסיפור הצלחה? או שיש לך אגו נורא גדול ואתה רוצה שיכתבו עליך. גם זה בסדר. השאלה אם זה משרת את הקוראים של העיתון.
אקסלרייט: איך אתה מחליט אם זה משרת את האינטרס של הקוראים?
אני יודע מה החומרים שני כותב ומה הקוראים אוהבים. אני יודע לאיזה טרפיק מגיעיות חלק מהכתבות, מודל עיסקי, וטכנולוגיות שמעניינות אותי. אני יודע למדוד איזה נושאים מקבלים וייב יותר טוב באתר.
אקסלרייט: איזה סוג כתבות מקבלות הרבה טרפיק?
צריך להיות אחד או כמה מרכיבים הבאים – גוייס הרבה כסף. אתר עם המון טרפיק. היזם או המרואיין הוא דמות צבעונית במיוחד. אם עד לנקודה הזאתי הסטרטפ פעל מתחת לרדר, ואם יש בתך הרעיון גם סקופ, על גיוס או עיסקה.
אקסלרייט: כמה משפיע אם אתם יודעים שהיזם מדבר גם עם עיתון אחר?
זה מפריע. אנחנו לא אוהבים שעיתונים אחרים מפרסמים במקביל. לעיתים יזמים מאיימים שילכו לעיתון אחר, אבל זה נדיר, מסוכן וטיפשי. אם מישהו עושה מניפולציה הוא עושה זאת בשקט ומקווה שלא נגלה את זה. מה שאנחנו הכי שונאים זה שמשקרים לנו בפנים על פרט מאוד ברור. אם אני בטוח בפרט מידע מסוים אני אכתוב אותו, למרות שהיזם מכחיש. אם עיתונאי הוא כותב משהו, ובתגובה כתוב שהמושא מכחיש, סימן שהעיתונאי לא האמין לו.
אקסלרייט: תגיד, מה אם יש לך כבר מערכת יחסים עם יזם, והוא מבקש ממך לא לפרסם סקופ, או שאתה חושב שהוא משקר.
יש פה שלוש אפשרויות – אחת – יזם שהוא חבר. שתיים – הוא מודה בסקופ אבל הוא אומר לך אל תפרסם. שלוש – הוא משקר. אם הוא חבר – תתרחק, אל תכתוב עליו. בטח לא פרטים מהותיים. אם יש לך סקופ מסויים, היזם אומר לך לא לפרסם העיתונאי יכול לשקול זאת, אבל צריכה להיות לו סיבה טובה. לדוגמא, שהיזם נותן לך סקופ אחר בתמורה. או לדוגמא אם הסקופ הוא מכירה צפויה של החברה אחרי המכירה להציע ראיון בלעדי (יזם שעומד למכור חברה ומבצע מו"מ נמצא בסיטואציה רגישה ביותר. דליפה של המידע הזה לעיתון עשויה לגרום נזק אדיר לחברה. עובדים מפסיקים לעבוד, הצדדים למו"מ לוקחים צעד אחורה, ונוצרת בעיה חמורה – א.צ'.).
אקסלרייט: אם אתה מכיר כתב במשך שנים, הוא לא יבוא לקראתך? אין כזה דבר מערכת יחסים מקצועית?
לאורך שנים יש תן וקח מסויים. כל החלטה היא נקודה בתוך הרצף. האם זה מתיר לך להתעלם מסקופ משמעותי? ככל שהסקופ יותר משמעותי, יש לך מחויבות כעיתונאי לפרסם. התוצאה היא שהקורא מרויח כי אם אתה יודע לתחזק מקור בצורה טובה, הוא מקבל זרם של סקופים.
אקסלרייט: איך הופכים למקור כזה כיזם?
בסיכומו של דבר היחסים הם כמו יחסי חברות. הרבה אנשים יש לי כימיה אישית איתם, ויש לי אמון בהם, ולהיפך. הם מבינים ומכבדים את המטרות המקצועיות שלי, ולהיפך.
אקסלרייט: מה קורה כשאתה לא אוהב את היזם?
יש אנשים שאני לא אוהב אותם ואני לא חבר שלהם, אבל אני מוכן לעשות איתם עסקים, בתור עיתונאי צריך לדעת לשים את הדברים האלה בצד.
אקסלרייט: איזה טיפים אתה לנותן לעיתונאים צעירים?
אם אתה מגלה שסקופ של עיתונאי מתחרה לא מפריע לך, ואם אתה לא מוצא את עצמך לפעמים עובד בלילה ובסוף השבוע, לא תהיה עיתונאי מצליח. השורה התחתונה היא, שאם אתה לא מעורב רגשית בצורה עמוקה עם מה שאתה עושה, לא תצליח. אני לא מכיר אף מנהל או יזם מצליח שמידת ההזדהות הרגשית שלו עם העבודה היא לא גדולה.
אקסלרייט: איך עיתונאי מכין פגישה עם יזם?
דבר ראשון, עיתונאי מגיע מוכן. מכיר את הרקע של היזם והחברה.
שתיים – עליך לשחק את האהבל, כדי להרדים את המרואיין. אסור לו לשים לב אם אתה שם לב שהוא אמר הרגע משהו חשוב! כלומר, אם המרואין נפתח בטעות או שלא בטעות, אסור להתרגש משום דבר שהוא אומר. פטנט שעובד לא רע- נניח שהמרואיין אומר משהו ממש דרמטי, מיד תסיט את תשומת הלב – תגיד, לדוגמא : אפשר לפתוח חלון, או אפשר להביא לי מים? צריך מיד לקחת סיכה ולפוצץ את הבלון, כדי שהוא לא יסוג ויאמר לך – בעצם על תפרסם את זה… אז אתה חייב לגרום לו לחשוב שמה שהוא אמר לך הוא בנאלי לחלוטין.
אקסלרייט: כלומר, אתה גאה בזה שאתה מפיל בפח את היזם הלא מנוסה?
אל תשכח שהוא זה שאמר את זה, ואני גאה בזה שאני יכול לשמור על ההישג הזה. בסופו של דבר המפגש בין עיתונאי ליזם הוא מלחמה. לדוגמא, לכו לראות את הסרט ניקסון/פרוסט, סרט מדהים על מלחמה בין עיתונאי ופוליטיקאי.
אקסלרייט: אז מה היית היעדים העיקרים של כל צד?
העיתונאי – לספק את המידע הכי מהר ומעניין – סקופים, מידע שלמתחרים שלי אין, מידע סקסי, שנוגע לאנשים, לסיפורים מענינים, לטכנולוגיות.
והיזם – צריך להסתכל על הראיון כמו על כל פעולה אחרת שהוא עושה בתוך העסק, כמו איך למצוא כל ספק אחר. אתה מוכוון למקסם את הפונקצית מטרה שלך. גיוס, מיצוב, וכולי.
אקסלרייט: מה הטעויות הכי גדולות שיזם יכול לעשות במהלך ראיון?
לשקר. לשקר זאת טעות מאוד גדולה.
אקסלרייט: שאתה בא לריאיון עם יזם, או מנהל, אתה נרגש לפני?
זה כמו ריקוד כזה. עושים שיעורי בית לפני. יש אנשי עסקים שיש להם יכולת לשחק את האהבל המוחלט בראיונות. הוא לא ימסור לך שום מידע. הוא ישאל אותך מה אתה חושב.
אקסלרייט: אנחנו הרבה פעמים מרגישים שכדי שהעיתון יכתוב עלי, צריך לתת לו סיפור מענין. עד כמה צהוב היית הולך?
מעניין זה לא תמיד צהוב. זה סקופ, או משהו לא טריויאלי. התלבטות שהיתה, קונפליקט, סיפור ניהולי. מריבות בין מייסדים.. כן, אפשר גם צהוב. מאוד מעניין את הקוראים שלנו מריבות בין מייסדים.
אקסלרייט: אני יכול לתאר לעצמי.
בראיון, אתה יכול לענין את העיתונאי על ידי זה שתספר לו אוף דה רקורד על חברה אחרת. אולי אתה מכיר מישהו שבדיוק מנפיק חברה או מגיס כסף.
אקסלרייט: איך הולך הדבר הזה של אוף דה רקורד?
באופן עקרוני זה אמור ללכת בצורה חלקה. אתה מציב את התנאי, ותקווה שהעיתונאי יקיים זאת. אבל אולי כדאי שתתיעץ עם יועץ התקשרות שלך. דרכו אגב תוכל להעביר מסרים שאתה לא רוצה להעביר בעצמך.
אקסלרייט: לרב הסטרטאפים אין יועץ כזה. מה אסור לחשוב שהעיתונאי יכבד באוף דה רקורד?
יש סקופים שהם גדולים מדי. מעטים מאוד המקרים האלה. אם אתה עומד למכור את החברה שלך בעוד חודש, לא תספר לעיתונאי אוף דה רקורד. או גיוס גדול. אם כבר אז לתת פרטים עמומים. לדוגמא באוקטובר גיליתי שיש מלא גיוסים של סטרטפים. אז הבנתי שאלו גיוסים שהיו הרבה קודם, ככה זה מעביר מסר חזק ללקוחות ולמתחרים. ההודעות האלה היו אמורות להיות בכלל כשולונות גדולים אבל בעצם בגלל העיתוי הן נהפכו להצלחה. אם העיתונאי שואל שאלה ספציפית, כדאי שתחליט מראש מה הסיפור שלך. אפשר לומר "אנחנו בוחנים את כל ההצעות וכולי"
חוץ מזה, אם אין לך יועץ תקשורת, אתה יכול להתיעץ עם יזמים יותר מנוסים – בשביל זה יש את אקסלרייט.
אקסלרייט: תודה רבה!

RSS
אקסלרייט בפייסבוק
טוויטר
נדמה לי שעיוותתם לחלוטין את כל מה שליפסון אמר. אמנם לא הייתי שם, אבל אם צריך לסכם בקצרה את סגנון העבודה של עיתונאי ועורכי דה-מרקר, הרי זה:
1. הידיעה הכי טפשית ולא חשובה, כשמצורף לה השם "יוסי ורדי" או "ג'ף פולבר", הופכת לחשובה יותר מידיעה מקבילה על מלחמה עם סוריה.
2. אם זה התפרסם בדה-מרקר ואין בידיעה שגיאות כתיב ושגיאות עובדתיות – זה לא דה-מרקר.
3. הקריטריון הכמעט יחיד לפרסום הוא שהמידע לא הופיע/יופיע קודם בגלובס. לעיתים הקריטריון הזה גם תורם לידיעות טפשיות אפילו יותר מסעיף 1.
4. כשאחד הכתבים שהוזכר לעיל שומע פריט מידע מסויים בשיחה, אפשר לסמוך על כך שבכתבה עצמה הפריט יופיע הפוך. אם הוא נאמר מפי היזם, המידע יופיע פעמיים: פעם מפי הכתב, ופעם מפי היזם.
5. בדה-מרקר אין עורכים. יש אנשים שמעיפים מבט על הטקסט ופשוט לוחצים "אישור". אם היו עורכים, האתר היה מקוצץ בחצי, הכתבות היו מקוצצות בחצי, וסביר להניח שגם הכתבים היו מקוצצים בחצי.
זה כנראה מה שליפסון אמר, אבל כנראה שהוא הסיט את תשומת ליבכם כשהוא ביקש כוס מים, אז לא שמתם לב ונרדמתם.
פוסט מעניין.
אני לא בטוח לגבי הרלוונטיות שלו לרוב היזמים . בדרך כלל העיתונאים בארץ מחפשים תוצאות ולא רק חדשנות וזה מההכרות שלי (ויכול להיות שאני טועה).
למה אחד הכתבים? תגיד מי. ממה אתה מפחד בדיוק
בסופו של דבר המפגש בין עיתונאי ליזם הוא מלחמה?
אני בספק אם 2 מתוך 3 הכתבים המצוינים למעלה יסכימו.
מלחמה למצוא את הסיפור. דיפלומטיה מביאה הקרביים שלו.
אין הרבה טעם לומר משהו שימו לב לתגובה הראשונה, תייקו אותה וזו כל האמת לאמיתה ואין מלבדה.
פוסט גדול. משובח. שימושי ומקורי.
היה חסר פוסט כזה, שמשלב מידע קונקרטי לגבי אנשי דה מרקר, עם כמה טיפים כלליים רלונטיים.
מעורב בכמה מיזמי אינטרנט ישראליים ומתארגן לגישה לעיתונות הישראלית. מאוד רלוונטי.
תודה.
דה מרקר הוא ה"לאישה" של העיתונים הכלכליים!
אם אכן עיוותת את דבריו של נתן ליפסון, אז כל הכבוד!
חברים, אנחנו נמצאים בעיצוחמה של מלחמה תרבותית ותקשורתית בין המדיה הישנה והמדיה החדשה. האתרים הישראלים הגדולים עדיין נגועים באופן ממאיר בכל התחלואים של העיתונות הרדודה הישראלית, המנוהלת על ידי חבורה של אינטרסנטים ושואפת לבינוניות צהובה ודוחה.
אני מאמין בכל ליבי שהאינטרנט ויזמויות מרתקות כמו סלאשדוט (ואפילו טקקראנץ') צריכות להחליף את עולם הערכים המעורער שמפעיל את העיתונאות המקומית, וקהל הקוראים כבר יפסיק לסבול ממידע בלתי אמין, מסולף ומוטה כפי שמוצג על ידי קומץ בעלי שררה ועיתונאים.
(ווי, יצאה ממש תגובת נאצה, לא התכוונתי שזה יצא ככה, אופס…).
מי ירים את הכפפה ויפתח את הטקקראנץ הישראלי? דהקואילס לא ממש הצליחו, אבל בהחלט יש פה פוטנציאל.
אודי
אודי, התגובה שלך משעשעת נורא. אם אני צריך לבחור בין עיתונות רדודה ישראלית, אבל כזו שעדיין מכפיפה את עצמה לקריטריון החשוב ביותר של פעילות עיתונאית, כלומר הימנעות מניגוד אינטרסים, לעומת טקקראנץ וספיחיו (קנטר נטוורקס, רוי קרת'י וכו') שגם מדווחים על חברות וגם משקיעים/מייעצים להם, אני מעדיף להישאר עם העיתונות הרדודה. המידע המסולף בעיתונות הישראלית נגזר מהעובדה שהוא נוצר בידי עיתונאים 1. עצלנים או 2. לא ממש מתעניינים בתחום שבו הם פועלים או 3. נאלצים לבצע עבודה של 4 אנשים כי הבוסים שלהם פיטרו עובדים במערכת. או 5. נותנים למתחרה שלהם להכתיב להם את העבודה ולא מגדלים ביצים מספיק גדולות בכדי להבין שהם יכולים להכתיב את המציאות למתחרה שלהם. בחלק מהמקרים זה שילוב של כל ה-5.
בטקקראנץ המידע המסולף הוא כתוצאה מניגוד אינטרסים, חלקו מוצהר וחלקו חבוי (וגם העובדה שהוא מוצהר לא מנקה אותם מהכתם הזה – שיחליטו אם הם עיתונאים או משקיעים).
הכל נשמע סופר מקצועי וזורם אך לא כך….
אם כתבת אינטרנט לא מתייחסת למיילים, לא עונה לטלפונים, סוגרת את הטלפון מבלי לסיים את השיחה … זה לא מקצועי וחבל
הכתבים תחת לחץ אבל הם בהחלט בעלי חוש ריח לאייטם טוב ולפני הכל לא יוריד מכבודם אם יתייחסו בדרך ארץ לאנשי הPR שבסך הכך מתפרנסים ומנסים לעשות עבודה טובה עבור לקוחותיהם
גרימלנד הוא רכילאי במסווה של כתב הייטק. תנו לו שמות וקצת ליכלוך והוא שלכם, עד שתשעממו אותו!
מהראיון שערכו אקסלרייט עם נתן ליפסון מדה מרקר אפשר היה להבין שהיזמים מתפקדים ככיפות אדומות ותמימות, בעוד העיתונאים הם זאבים רעבתניים, לפעמים פחות ולפעמים יותר ידידותיים.
החושפנות של ליפסון הפתיעה אותי, אבל לזכותו ייאמר שהוא עשה לעצמו ולעמיתיו דמוניזציה. בתור מי שעומדת בתווך, קיבצתי כמה כללי אצבע לעבודה פרודוקטיבית יותר עם עיתונאים, גם כדי שאנחנו, המסוקרים, נקבל את הסיקור החיובי לו אנחנו מצפים, וגם כדי לא לספוג מיילים שלא נענו וטריקות טלפון. המשותף לכל הכללים האלה הוא התובנה שעיתונאים הם (במפתיע) בני אדם. ולכן:
1. העיתונאים עובדים בעומס נוראי. הם צריכים לעמוד בדד-ליין (שמיד נדבר עליו), הם צריכים להילחם לפעמים על מקום בעיתון (כי בדיוק נכנסה ידיעה חשובה אחרת), והם צריכים להיות יצירתיים ולחפש חדשות כל הזמן (כי על זה משלמים להם משכורת).
2. העיתונאים, ולכן גם אנחנו, צריכים לעמוד בדד-ליינים. לכל עיתון ולכל מוסף יש את הדד-ליין שלו. לגלובס לא כדאי להעביר ידיעות אחרי 12 בצהרים, לידיעות אחרונות, למעריב, לכלכליסט ולדה מרקר אפשר קצת יותר מאוחר, אבל רצוי לא אחרי שתיים בצהרים. היחידים שלא צריכים לעמוד בדד-ליין קשיח הם אתרי החדשות באינטרנט, שלהם מערכות עצמאיות.
3. הגיעו מוכנים לראיון – דעו מה המסר שלכם. המסר שלכם יהיה הדבר האחד שאתם רוצים שהעיתונאי יזכור ויכתוב. כדי שעיתונאי יעשה זאת, המסר צריך להיות בעל ערך חדשותי ולא רק קידום עצמי. מסר לא מחודד ולכן לא ברור הוא מתכון בטוח לסילוף הכוונות הטובות שלכם.
4. העיתונאים מצפים שנגיד רק אמת, באופן ישיר ותמציתי. צריך לזכור שהעיתונאים אולי לא תמיד יודעים הכל, ולכן כדאי שהם יידעו את האמת, אבל הם מקושרים מספיק כדי לאתר את השקר ואז לשרוף איתנו את כל הקשרים לעולם ועד. אם הם שאלו את השאלה, הם מצפים גם לתשובה. לתשובה "זאת לא השאלה, השאלה היא…" יש לא רק זקן, אלא גם קטטר, כיסא גלגלים ופיליפיני צמוד.
5. תקיימו את מה שהבטחתם לעיתונאי. אם הבטחתם לשלוח לו מידע משלים או מסמך, או לקשר אותו עם גורם נוסף – אל תשכחו ואל תדחו. זכרו שיש לו דד-ליין.
6. אוף דה רקורד קובעים לפני שאומרים משהו, ולא אחרי. הרוב המכריע של העיתונאים יכבד בקשה לאוף דה רקורד, אם היא הוגדרה מראש. אם דבר מה נאמר ואז התחרטתם, אתם יכולים לבקש בנימוס להשמיט את זה, אבל don’t hold your breath.
7. כל דבר שאתם חוששים שיצוטט או ייכתב לא נכון – תשלחו במייל. שמות, לדוגמה, הם מועדים לפורענות. כהנא הוא לא כהנה, וצ'רנוביץ הוא לא צ'רבוניץ.
8. אם נפלו טעויות בכתבה – זכרו שזה לא אישי. העיתונאים עובדים בעומס נוראי, כבר אמרנו? אם הטעות קריטית, אל תכעסו ותבקשו בנימוס, ואפילו בנימה ידידותית, לתקן לפחות במהדורת האינטרנט. זה אולי לא אישי נגדכם, אבל אצלם כל דבר הוא אישי. כשעיתונאי נעלב, הוא בדרך כלל נעלב להרבה זמן.
9. אל תרכלו עם עיתונאי על קולגות, אפילו לא על מתחרים. עיתונאי שמרכלים איתו על קולגות חושב לעצמו שאתם עושים את אותו הדבר גם עליו מאחורי הגב.
10. לעולם, אבל לעולם אל תגידו: "אתם העיתונאים…". גם הם לא אוהבים שמענישים אותם ענישה קולקטיבית.
עיתונאים הם כלי עבודה. הם משחקים את אותו משחק פרסום-כח של ההיי טקיסטים. אבל הם בדרך כלל לא עובדים בשביל עצמם. בעתיד הגבול בין בלוגים-מאד-מושקעים לבין העיתונות הכתובה ילך ויצתצם, למי שהזכיר את טקקראנץ' שהתחיל בתור בלוג ועדיין מגדיר את עצמו כבלוג. ועדיין כל יזם שיקבל ממנו פוסט יהיה מאד מאד מבסוט.